קווי היסוד שלי

המישור המדיני

לאחר עשור וחצי של מדיניות ביטחונית ואסטרטגית שמבוססת על נסיגות, מדינת ישראל חייבת לשנות פרדיגמה. מדיניות החוץ של ישראל  צריכה להתבסס אך ורק על אינטרסים לאומיים, אסטרטגיים ומוסריים של מדינת ישראל.

הטענה כאילו הברירה של ישראל היא בין מדינה דו-לאומית או מדינה פלסטינית ממערב לירדן שגויה. יש לפתח רעיונות של שלטון עצמי מקומי בשטחי הרש"פ ללא רצף טריטוריאלי וללא עקירת יישובים יהודיים.

יש לפתח במקביל שלום שמבוסס על אינטרסים כלכליים עם גורמים המעוניינים בכך. כל זאת צריך להיעשות תוך ביסוס נוכחותנו ביהודה ושומרון והפשרה של הקפאת הבנייה בכל המקומות ביו"ש על מנת לחזק את אחיזתנו בחבלי מולדת ובגבעות ובהרים השולטים על השפלה ומישור החוף.

באופן מעשי, יש לפעול כדי לנתק את רצועת עזה מיהודה ושומרון ולא לאפשר "מעבר בטוח" שיהווה צינור "בטוח" לאמצעי לחימה ותשתיות טרור.

בטחון פנים

במקומות רבים בארץ הפשע הפך את ישראל למקום שלא טוב לחיות בו.

בנוסף לכך, יש לדעת שעל פי נתונים רשמיים הפשיעה עולה למדינת ישראל 13 מיליארד ₪ בשנה, כמחצית מתקציב החינוך.

התמודדות ארוכת השנים של מדינת ישראל עם הטרור עמעמה את העלייה של הפשע האלים. ניתן לשנות מצב זה ולהחזיר את זרימת החיים הנעימים והבריאים לחוצות ישראל.

ראשית, עלינו להעצים את משמר הגבול כדי שהמשטרה הירוקה תתמקד בפעילות נגד פח"ע, כך יתאפשר למשטרה הכחולה לעסוק – קודם כל – בעבריינות ובפשע.

שנית, אם לא עוסקים בעבריינות לא ניתן לטפל בפשע אלים. סובלנות כלפי עבריינות יוצרת סלחנות לפשע. יש לאמץ את "שיטת החלונות המנופצים" שהנהיג ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני. שיטה זו מטפלת באווירה הכללית שיוצרת תנאים נוחים לפשע ולעבריינות. מי שמסכים לחלונות מנופצים סופו  שיתמודד עם רצח ברחובות. יש ליצור אווירה של אפס סובלנות כלפי עבריינות על מנת למנוע התפתחות של אלימות ופשע. את זה ניתן להשיג רק על ידי העצמת המשטרה והגברת נוכחותם של שוטרים ברחובות.

בישראל, בניגוד לדמוקרטיות בעולם אין נוכחות של שוטרים ברחובות מעבר לשוטרי תנועה. יש להחזיר את שוטרי המקוף לרחובותינו כדי ליצור יחס אישי ובלתי אמצעי בין האזרח לבין המופקדים על בטחונו.

 חינוך

המשאב הלאומי החשוב ביותר שיש לנו הוא הגניוס היהודי. לאורך הגלות נודענו והוכרנו כ"עם הספר" אך היום מערכת החינוך מתדרדרת ואנו נמצאים במקומות לא-מכובדים בפרמטרים בינלאומיים.

הדבר החשוב  ביותר הוא שיפור ההכשרה של עובדי ההוראה ועידוד כוח אדם איכותי לתחום החינוך. בנוסף להעמדת מורים טובים בתוך הכיתות יש ליצור מצב שמי שלא מצליח לא מתקדם. בכל תחום אחר מי שלא מצליח נפלט מהמערכת, אך במערכת החינוך גם מי שלא מצליח מקבל קביעות.

ניתן לקבוע פרמטרים להצלחה שאינם מבוססים רק על ציונים אלא גם על יצירת אינטגרציה, אווירה לימודית ועוד. מנגד, ההתקדמות של המורים הטובים צריכה להיות אמיתית וניכרת הן בשכר והן בתנאי העבודה. בנוסף יש להחדיר גישה רצינית למורשת ישראל. ניתן בהשקעה מועטה לגרום לכך שתלמידי ישראל ידעו היסטוריה של עם ישראל ואת כל היקר והחשוב במורשת ישראל: חגים, משמעות הלוח העברי, השפה העברית, מנהגי ישראל והיכרות מעמיקה עם התנ"ך.

כלכלת ישראל

חייבים להמשיך ברפורמות כלכליות שיבטיחו את המשך הצמיחה ואיכות החיים לכל חלקי החברה. זאת ניתן להשיג רק ע"י הוצאת תחומים רבים בכלכלת ישראל מניהול אנכרוניסטי בלתי מוצלח של הממשלה.

אנו חייבים להמשיך עם הצמיחה הכלכלית כי הוכח שצמיחה כלכלית יוצרת מקומות עבודה, מפחיתה באופן דרסטי את האבטלה ויוצרת הזדמנויות לכלל האוכלוסיה. רק עם צמיחה כלכלית תהיה לממשלה היכולת לתמוך בחלשים שבחברה, במעוטי היכולת ובמוגבלים.

מטרת הממשלה חייבת להיות לא החלשת החזקים אלא חיזוק החלשים. הרפורמות חייבות לכלול גם הורדת מיסים אישיים ומיסי חברות וליצור מערך מיסוי שמעודד את המעבר מהמעמד הנמוך למעמד הביניים היצרני במשק.

יש לפעול להורדת עלות דיור במקומות אסטרטגיים כמו ירושלים הגליל והנגב על ידי הוצאת קרקעות באופן מסיבי מידי שליטה ממשלתית חונקת ובלתי מוצדקת.

ציונות

אין בעולם מפעל מוסרי, נחוץ וצודק יותר מחזרתו של העם היהודי לארצו. עם זאת, למרבה הצער, בשנים האחרונות הפכה ה"ציונות" ל"ציניות" והגיע הזמן לחזור לציונות.

את זה ניתן לעשות רק ע"י אנשים שממשיכים להאמין בייעודו של העם היהודי ובזכותו על הארץ ועל ירושלים בירתה, רק ע"י אלו שמאמינים שהציונות לא נולדה רק ב-100 השנים האחרונות אלא שמשמעותה של הציונות היא התחזקותה של הלאומיות הישראלית וקידומה ואמונה במשמעות ההיסטורית היהודית.

יש להחזיר את המסרים הציוניים לשיח הציבורי ולחזור להאמין בעצמנו, בארצנו ובמורשתנו.